מיכאל קול עומד להכנס לכלא. כשהוא מגיע אל השער, הוא נאלץ להמתין זמן ממושך מחוץ לחומה, בשל ארוע שמתרחש בפנים. שיחת טלפון מפתיעה מספרנית בספריה המשפטית מטלטלת אותו, ואת השעה שהוא מעביר לבדו בהמתנה לקריאה להכנס, הוא מנצל לשיחות טלפון נסערות. מן השיחות אנו לומדים כי מיכאל הוא עורך-דין, שהמשפט האחרון גרם לו להסתבך עם השופט, לאבד את רשיונו ולהשפט למאסר, וחמור מזה – לקוחו התאבד. אותה שיחה מפתיעה חשפה מידע חשוב שיכול לטהר את הלקוח, ומיכאל מנסה נואשות לקשור את כל הקצוות כדי להניע משפט חוזר. תוך כדי נסיון להסדיר את העניינים לפני שיידרש לגשת לשער הכלא, הוא נאלץ להתמודד עם תוצאות התנהלותו המקצועית והאישית במהלך השנים
"שעתו האחרונה של מר קול" הוא – למעט מספר דמויות המגיחות לרגעים – הצגת יחיד של אוהד שחר, שקיבל תסריט כתוב כהלכה על ידי יהושע סובול, ומצליח במשחק אמין להחזיק את הסרט כולו. הצופים אינם שומעים את הדוברים מן הצד השני של הקו, למעט מספר משפטי מפתח שכמו מושמעים מעל החומה. הפוגה קומית קלה מספק קולה של עובדת הכלא, שמשעשעת את עצמה בהאזנה לשיחות.
הנושא המרכזי, כפי שמתברר, הוא ביורוקרטיה שלטונית ומשפטית מושחתת. לא במקרה מוזכר בשיחה הראשונה עם הספרנית יוזף ק' של קפקא. מיכאל מרגיש מבולבל, אבוד מול כוחות גדולים ממנו. המילה פרנואיד עולה שוב ושוב, כשבדלי מידע מטלטלים אותו בין אמון לחשד. אם כי ההזדהות הטבעית היא עם הלוחם בטחנות הרוח, השחקן מצליח להציג דמות מורכבת שמעוררת אהדה ודחיה גם יחד.
בשונה מתיאטרון, שהוא סטטי יחסית ומוגבל במספר השחקנים, בסרט אין גבול לאפשרויות. הבחירה ליצור סרט שמגביל עצמו למקום אחד ולדמות אחת היא בלתי צפויה, וקצת התקשיתי להמנע מלצפות ל"אקשן". יחד עם זאת, הסרט מסתיים בתוך 80 דקות, לפני שהמלל האינטנסיבי מתחיל להכביד, והתסריט והמשחק גוברים על הקושי.
מעניין, שונה וראוי לצפיה.
במאי: דורון ערן
ישראל 2019
שחקן: אוהד שחר
80 דקות
סקירות סרטים 