באפלה

פורסם לראשונה באפריל 2012

"באפלה" הוא סיפורם האמיתי של יהודים שהסתתרו במשך כארבעה-עשר חודשים בתעלות הביוב של לבוב, בנסיון להציל את חייהם מפני הנאצים, ושל ליאופולד סוחה, הפולני שהציל אותם. הספר מבוסס על ספרה של קריסטינה חיגר- קרן, שהיתה ילדה בת שבע כשמשפחתה ירדה לחפש מסתור בתעלות.

שמעתי לראשונה על הסרט כשהיה מועמד לאוסקר כסרט הזר הטוב ביותר (יחד עם "הערת שוליים" הישראלי). החלטתי שארצה לראות אותו אחרי שקראתי ראיון מרגש עם ילדיו של פאבל, אחיה של קריסטינה. השניים, אגב, היו נוכחים בהקרנה המיוחדת, יחד עם שני צאצאים נוספים של הניצולים, כאורחי השגרירות הפולנית.

היתה לי לאורך כל הסרט תחושה מסוימת של אי נוחות, ומיד אסביר מדוע. אבל קודם לכן אקדים ואומר כי למרות ההסתיגות זהו לדעתי סרט חובה. חובה ללמוד ולהכיר את השואה, חובה לספר את גבורתם של חסידי אומות העולם, חובה לתת פה לניצולים ולאלה שלא שרדו – הסרט עושה את כל אלה. הוא מרגש, הוא סרט שנשאר עם הצופה הרבה אחרי שההקרנה מסתימת, הוא גורם לנו לחשוב על קדושת החיים, על חברות, על שמירה על כבוד האדם בכל תנאי, על אומץ. העובדה שהוא מספר סיפור שארע באמת, מוסיפה לו מבחינתי יתר משמעות. לאמינות של הסרט תורמת גם הבחירה להשתמש בשפות שדוברו על-ידי גיבוריו, כלומר פולנית, יידיש, גרמנית ואוקראינית. הצילומים בתעלות ממחישים היטב את המחנק, את החשכה, כמעט אפשר להריח את הצחנה.

הנה ההסתיגות: הסרט מעמיד זה מול זה את סוחה, שמתחיל כנוכל קטן ומסיים כגיבור, מול קבוצת יהודים כפוית טובה ומסוכסכת. סוחה מקסים, נפש חופשיה, רגיש. היהודים בוגדים זה בזה, רבים על אוכל, ואף פעם לא אומרים תודה. למען הסר ספק, אני לגמרי בעד האדרת דמותו של סוחה – הוא בהחלט ראוי לכך. ואני גם בעד הצגת היהודים כבני אדם, לא כקדושים נרדפים. זה לא פוגע בזכרם, נהפוך הוא. בראיון עם ילדיו של פאבל נכתב במפורש מפיו של סבם שהיו סכסוכים בתוך קבוצת היהודים: היה מוזר אם לא היו, בהתחשב בתנאים הלא-אנושיים שבהם חיו. אבל הסרט מקצין מדי את הקצוות. כך, לדוגמא, סוחה מוצג כגיבור יחיד, בעוד מסתבר שהיו אנשים שסייעו לו, והם אינם מוזכרים בסרט. היהודים לא היו יכולים להתקיים כקבוצה אם לא היו מוצאים דרך לחיות יחדו, לוותר זה לזה, לחמול זה על זה. אבל רגעי החסד האלה אינם נוכחים בסרט, והרגעים הכמעט יחידים מסוג זה שהבמאית בחרה להציג הם בין גברים לנשים, והם כמעט תמיד מתבטאים בסקס. קצת צהבהב בעיני. כתוביות הסיום מבטאות גם הן את ההעמדה הזו של היחיד הטוב מול הקבוצה שבה כאילו אין משמעות ליחידים: אין בהן התיחסות, שבעיני היא מתבקשת מאליה, למה שהתרחש בשנים הבאות לגבי כל אחד מהניצולים. מופיעה רק כתובית אחת שמספרת שהיהודים ששרדו בתעלות היגרו לישראל, לארה"ב ולאירופה. ההתיחסות האינדיבידואלית היחידה היא לילדה, משום שהסרט מתבסס על ספרה. באשר לסוחה, אחת הכתוביות הראשונות מספרת שנהרג כשנתים אחרי שחרור לבוב, כשניסה להציל את בתו ממשאית רוסית. האולם כולו השמיע אנחת צער.

אבל בשורה התחתונה: תשכחו מההסתיגות, ולכו לראות את הסרט. הוא עשוי היטב, ויותר מזה – הוא חשוב.

Leopold Socha ואשתו מגדלנה הוכרו כחסידי אומות העולם, וכן גם עוזרו של סוחה, Stefan Wroblewski, ואשתו

In Darkness W ciemnosc

במאית: אניישקה הולנד

שחקנים: בנו פורמן, יואכים פול אסבוק, מריה שרדר, ורוניקה רוזטי, רוברט ויצ'קייביץ'

פולין 2011

144 דקות