שלגי הקילימנג'רו

פורסם לראשונה בנובמבר 2012

מישל ומארי-קלייר הם אנשים שמחים בחלקם. מישל עובד במפעל בנמל מרסיי, ומארי-קלייר עובדת כעוזרת בית אצל מספר קשישים. יש להם שני ילדים ושלושה נכדים, יש להם חברים טובים – בעיקר אחותה של מארי-קלייר, דניס, ובעלה ראול, שהוא חבר ילדות של מישל – ויש להם קשר של שיתוף ואחווה זה עם זה. הם חיים את חייהם הצנועים בשלווה ובאהבה, ולמרות שאינם נהנים משפע כלכלי הם מגדירים את עצמם כבורגנים, אנשים שהצליחו בחיים. כשהמפעל נקלע לקשיים, מישל, הפעיל בארגון הפועלים, נחלץ עם חבריו להצלתו. הם מחליטים לערוך הגרלה, שתוצאותיה יהיו פיטורי עשרים אנשים ששמותיהם יעלו בגורל. מישל, מתוקף מעמדו בארגון, אינו חייב לכלול את עצמו בהגרלה, אבל בוחר שלא ליהנות מזכויות יתר, ומוצא עצמו מחוסר עבודה. גם השינוי השלילי הזה אינו מערער את שלוות בני הזוג. הם כמעט ואינם מתלוננים, מישל מעסיק את עצמו בטיפול בנכדים ובעבודות בית, והמצוקה שנקלעו אליה מובעת כמעט במרומז בלבד.

כשמישל ומארי-קלייר חוגגים יום נישואין, המשפחה והחברים מעניקים להם טיול לטנזניה לרגלי הקילימנג'רו, כולל מדריך צמוד וכסף למימון הוצאותיהם. בסצנה מרגשת מתחילים הנכדים לשיר את שירו של פסקל דנל,Les Neiges du Kilimandjaro, ובהדרגה מצטרפים אליהם עשרות אורחי המסיבה (ועד עכשו השיר לא יוצא לי מהראש )

המעין-אידיליה משתבשת בשל שוד מזוין. כשמישל ומארי-קלייר שקועים במשחק קלפים עם דניס וראול, פורצים לבית שני רעולי פנים, גורמים למישל פריקת כתף, מכניסים את דניס לטראומה שממנה לא תשתחרר ימים רבים, ובאיומי אקדח שודדים את כרטיסי הטיסה ואת כספי הטיול, וכן כרטיסי אשראי שאותם הם מנצלים מיידית למשיכת מזומנים. כמה ימים אחר-כך מישל מצליח לגלות שאחד השודדים הוא עובד לשעבר במפעל, שפוטר יחד אתו. מכיוון שהוא עדיין כועס ופגוע, הוא מחליט להסגיר את הבחור למשטרה. מאוחר יותר, אחרי שניתנת לו הזדמנות לשוחח עם הבחור, ולאחר שהוא מתוודע למצוקה האמיתית שהצעיר שרוי בה (הוא מטפל לבדו בשני אחיו למחצה לאחר שהוריהם נטשו אותם), הוא מבקש לבטל את התלונה, אבל גלגלי הצדק כבר החלו לנוע, והבחור עומד בפני תקופת מאסר ממושכת.

אחד מצירי העלילה מכאן ואילך הוא הדרך בה מתמודד כל אחד מן הארבעה עם השלכות השוד. מישל שמבקש לסלוח, מארי-קלייר שמנסה לסייע לילדים שנותרו לבדם, דניס שלא מצליחה להשתחרר מהחרדות, וראול שכועס מאוד וסבור שהשודד ראוי לעונש החמור שיוטל עליו. ההתמודדויות השונות, והדינמיקה שהן יוצרות בין הארבעה, מעניינות מאוד לצפיה.

אבל מעבר להתמודדות הפרטית, הנושא האמיתי בסרט הוא הערבות ההדדית, הסולידריות, האחווה, טוב הלב. החל מהגרלת הפיטורים וכלה בפתרון שבני הזוג מוצאים עבור הילדים, הסרט נוגע שוב ושוב ב"סוציאליזם" במובן הנקי של המושג. מישל מרבה לצטט את ז'ורס, ובני הזוג בדרכם הצנועה מחפשים את הדרך הנכונה לשלב בין צרכי הקיום היומיומיים המעשיים לבין אידיאלים חברתיים שאולי על חלקם אבד איכשהו הכלח בעולם הקפיטליסטי. המסר של אחריות אישית וטוב לב מועבר באורח ברור ביותר. אין דרך אחרת.

המילה הראשונה שעלתה בדעתי עם סיום הסרט היתה "מקסים". הדמויות ברובן מקסימות, המסר מקסים, אופן סיפור העלילה מקסים. לשם התואר הזה יש להוסיף גם "מרגש". הדמויות נוגעות ללב, הן הדמויות החיוביות לגמרי, כמו מישל הערכי והמצפוני, והן הדמויות שסוטות מדרך הישר, כמו כריסטוף השודד. לפעמים החיוביות השופעת נראית מוגזמת, כמו בדמותם המושלמת של אחיו של כריסטוף, אבל מכיוון שהמסר הוא חום ואהבה יש לחיוביות הזו מטרה וסיבה מתקבלות על הדעת.

אהבתי מאוד את הדרך בה הסיפור מוגש. יש בסרט איזון נאה של דרמה עם הפוגות קומיות, כך שלמרות הנושא הכבד נשמעו לעתים קרובות קולות צחוק באולם. המשחק של מרבית השחקנים ראוי לשבח, ומעל כולם מתנשא לדעתי ז'אן פייר דארוסן, המגלם ברגישות ובתבונה את דמותו של מישל.

על-פי הקרדיטים, "שלגי הקילימנג‘רו" מבוסס על פואמה מאת ויקטור הוגו. לצערי איני דוברת צרפתית, וקריאת התרגום של גוגל מייגעת. להנאת דוברי הצרפתית, הנה קישור לפואמה.

בשורה התחתונה: סרט רגיש בעל מסר הראוי לתשומת לב. מומלץ בהחלט.

Les Neiges du Kilimandjaro

בימוי: רובר גדיגיאן

שחקנים: ז'אן-פייר דארוסן, אריאן אסקריד, ז'ראר מיילן, מרלין קנטו

צרפת 2011

107 דקות