פורסם לראשונה בספטמבר 2012
רוברט מילר, איש עסקים עשיר, הסתבך בעסקה לא מוצלחת, מעל בכספי החברה של עצמו, לווה מאות מליוני דולרים שהוא נדרש להחזיר, ועסקת מיזוג עם בנק אחר, שיכולה להציל אותו, מתהמהמהת. על פניו רוברט נשוי בעושר, אב לילדים מוצלחים, סב לנכדים חמודים שאוהבים אותו, אבל הוא מנהל חיים כפולים עם אמנית צרפתיה מתוסבכת ומסוממת. כשהאמנית נהרגת בתאונת דרכים, הוא חייב להסתיר את מעורבותו בתאונה, לפחות עד שעסקת המיזוג תיחתם. לצורך עזרה בטשטוש העקבות הוא מגייס בחור מהארלם, שמרגיש חייב לו בזכות יחסיו של רוברט עם אביו.
מבחינתי הסרט הזה הוא בזבוז זמן מוחלט. העלילה קלושה, הדמויות לא משכנעות, המשחק גרוע. אפילו סוזן סרנדון הנהדרת לא מצליחה להציל אותו, לא מפני שהיא לא מסוגלת, אלא משום שניתנו לה דמות וטקסט חלשים במיוחד. השחקן היחיד שמבצע בסרט תפקיד שאפשר להעריך הוא נייט פרקר, המגלם את דמותו של הבחור מהארלם, אולי משום שהוא מציג את הדמות הרבגונית ביותר. שאר הדמויות פלקטיות, שבלוניות, צפויות, ובסך הכל מהלכות שעמום.
סיום הסרט מוזר: הוא נקטע במפתיע באמצע סצנה, ולא ברורה לי האמירה – אם ישנה – מאחורי הסיום הזה. הקהל נשאר יושב המום במהלך כותרות הסיום, תוהה אם חלה איזו תקלה בהקרנה…
מילה טובה יש לי רק למוסיקה שכתב קליף מרטינז. היא נוכחת ברקע, בלי להשתלט על הסרט, ומשתלבת מצוין במהלך העלילה.
מילה טובה גם לאולם: זו הפעם הראשונה שלי ביס פלאנט בקניון איילון, ומאוד התרשמתי מהנוחות, מהמרחבים הפתוחים, ומאיכות ההקרנה.
בשורה התחתונה: לכו לסרט אחר.
Arbitrage
במאי: ניקולס ג'רקי
שחקנים: ריצ'רד גיר, טים רות', סוזן סרנדון
ארה"ב 2012
100 דקות
סקירות סרטים 